הקואלות ואני – סיפור ההתנדבות באוסטרליה
על ההתנדבות שלי ב- Koala Conservation Hospital - Port Macquarie
בראשונה שמעתי על בית חולים ומרכז השיקום לקואלות בזמן השריפה הגדולה שהייתה באוסטרליה ב- 2020. בחודש פברואר אותה שנה התקיים ערב התרמה למען הקואלות ומאז מידי פעם קיבלתי אימייל עם עדכונים כלליים על המקום.
בשנה שעברה, כשהתחלתי לתכנן את הטיול הגדול שלי לאוסטרליה, רציתי לשלב בו משהו מיוחד מעבר לאתרי התיירות הרגילים. פניתי לבית החולים והתקבלת ל'סטאז' (work experience) בבית החולים.
בשבילי, להגיע למרכז ההצלה היה גם התגשמות חלום וגם סגירת מעגל, ושם גם פגשתי כמה מהקואלות שהכרתי את סיפורן עוד מתקופת האסון הגדול.
הקואלות – בעלי חיים מיוחדים
הקואלות נראות נוחות ונעימות אך למעשה הן לא פשוטות לטיפול ואפילו די "מפונקות".
באוסטרליה יש מעל 800 מינים של עצי אקליפטוס (שנקראים גם Gum Trees), מתוכם הקואלות יכולות לעכל את העלים של כ- 50-60 מיני עצים.
אבל למעשה, כל קואלה מוכנה לאכול העלים רק מ- 2-3 מיני אקליפטוס שהיא מכירה ורגילה מהאזור שבו היא גדלה. מה שאמר שיש קושי להעביר קואלות ממקום למקום כי צריך שיהיו עצים בדיוק מהסוג שהן אוהבות. הקואלות ירעבו אבל לא יטעמו עלים אחרים, למרות שהם טעימים ומתאימים לחברותיה.
בנוסף לעלים הקואלות לועסות מידי פעם קצת אדמה להשלמת המינרלים שחסרים. בגלל הערך התזונתי הנמוך של עלי העץ, הן נחות או ישנות רוב שעות היממה.
למעט תקופות של יובש מיוחד הקואלה לעולם לא שותה מים! בבית החולים שמים לכל קואלה כלי עם אדמה וכלי עם מים. אם היא באה לשתות, כנראה שמצבה הרפואי דורש בדיקה.
בנוסף הקואלות הן מאוד טריטוריאליות, אי אפשר להחזיק יותר מקואלה אחת בתוך מרחב תחום, כי הן מתחילות לריב ביניהן.
פירוש המילה קואלה בשפת האבוריג'נים הוא "לא שותה".
רוב הזמן הקואלות נראות ישנוניות ודי אדישות, אבל אם רואים איך הן מתרגשות לקראת הגעת הענפים הטריים שהן מקבלות בבוקר ואיך הן עוקבות בעניין אחרי כל מה שקורה בסביבה, מבינים שזה רק מראית עין.
הן הכי ערניות ופעילות בשעות הבוקר כשהן ממתינות לעלים הטריים שמביאים להן ומיד מתחילות לנשנש אותם.
לקואלה 5 אצבעות בידיים, מהן 2 בוהנים ורק 4 אצבעות ברגליים כי שתיים מהן מחוברות. איברי המין מפוצלים ל-2 (לשני המינים). יחד עם זאת, כמעט תמיד, נולד רק גור אחד.
בית החולים לקואלות והמתנדבים
הקואלות נמצאות ב 3 מחלקות: טיפול נמרץ, שיקום ותצוגה (ICR, rehab, display). בנוסף, יש חדר טיפולים \ ניתוחים, מרכז מבקרים, חנות מזכרות, חדר צוות ומשרדים.
כל קואלה שמגיעה עוברת בדיקה וטיפול ראשוני ולאחר מכן עוברת לטיפול נמרץ או לשיקום בהתאם למצבה.
השאיפה היא להחזיר קואלות שהחלימו לטבע. אבל לפעמים בגלל אופי הפגיעה כמו בעיה נוירולוגית, עיוורון, חוסר תפקוד בגפה, וכו', אי אפשר לשחרר את חלקן והן נשארות ב"תצוגה" ותורמות למאזן הכלכלי שמחזיק את המקום.
בתצוגה נמצאות אותן הקואלות שאי אפשר להחזיר לטבע. חלקן נמצאות כאן עוד מזמן השריפה הגדולה ..
כמה קואלות יש באוסטרליה?
מאז הגעת האירופאים, מיליוני קואלות נרצחו ברחבי אוסטרליה בגלל הפרווה שלהן, עד להכרזתן כמין בסכנת הכחדה ב-1999 או 2022, באזורים שונים.
על פי הערכת קרן הקואלה האוסטרלית AKF נותרו רק 30-50 אלף קואלות בטבע, ואילו ממשלת אוסטרליה מעריכה את מספרן כ- 200,000. בשנת 2010 היו כ- 400,000 כך שבכל מקרה מספרן ירד בצורה דרסטית.
הסכנות העיקריות לקואלות באוסטרליה:
בסביבה עירונית: תקיפות של כלבים, פגיעה ע"י מכוניות. כמו חיות הבר בארץ, הן סובלות מצמצום אזורי מחיה (בניה וחקלאות).
בטבע: מחלות מדבקות, שריפות, דריסה. בנוסף מגיעות לכאן קואלות שהתייתמו או הוזנחו.
חוץ מהקואלות מידי פעם מגיעות גם חיות בר אחרות שתושבים או מתנדבים מביאים לטיפול
סדר היום של המתנדבים ושל הקואלות
כמעט כל מי שמגיעים לעבודה הם מתנדבים. חוץ מהמטפלים בבעלי החיים יש גם וטרינר תורן, אחראי משמרת, עובדים בחנות המזכרות, מדריכי סיור של מבקרים, וכו'.
רוב המתנדבים פעילים במשך שנים ובאים מידי שבוע במשמרת בוקר או אחרי צהריים קבועה. מתנדבים מחו"ל יכולים להגיע לתקופה שבין שבוע ועד מספר חודשים כאשר העדיפות ניתנת לאנשים עם זיקה לעבודה ונסיון בטיפול בבעלי חיים.
בתור מישהי שהגיעה לתקופה קצרה יחסית, אך השתתפה מידי יום בשתי המשמרות, היה מעניין לראות איך כל מנהלי המשמרות מבצעים בצורה קצת שונה את אותן המשימות ומקפידים על הדרך המיוחדת שקבעו ואף לפעמים התפלאו לשמוע שאפשר גם אחרת (קצת כמו להיות ביקומים מקבילים).
השגרה של המתנדבים מורכבת מניקוי התאים, כולל איסוף מדוקדק ושקילת הצואה (גללים קטנים שנראים כמו זיתים יבשים בריח אקליפטוס נעים), החלפת מים, אדמה וענפי האקליפטוס ומתן פורמולה מיוחדת לחלק מהקואלות שבשיקום.
מידי יום צריך להכין לכל קואלה את צרור הענפים האהובים עליה וזה ממש מרגש לראות אותן שמחות ומיד מתחילות ללעוס עלים טריים. חלקן שמחות לחברת בני אדם ורוצות תשומת לב ומשחק ואילו מחלקן צריך להיזהר כי הן עלולות לנשוך.
הקואלה הראשונה שנכנסתי להאכיל ניסתה לגנוב לי את משקפי השמש…
בשעות אחר הצהריים מרעננים שוב את ענפי האקליפטוסים, מנקים וסדרים את המתחם, בודקים שהכל תקין ואומרים לקואלות להתראות עד למחרת בבוקר.
מטיילים באוסטרליה, בואו לבקר
עיר הנופש פורט מקוויאר נמצאת על החוף המזרחי של אוסטרליה, במחוז New South Wales. היא נמצאת במרחק שעתיים משדה התעופה של ניוקסל (Newcastle), או 4 שעות נסיעה מסידני (Sydney). מרכז שיקום לקואלות ב Port Macquarie הוא אחד ממוקדי התיירות החשובים בכל האזור. רבים מגיעים מרחוק, ויש תיירים שבאים לפורט מקוויאר במיוחד כדי לבקר במרכז לקואלות.
כניסה למקום והסיור המודרך הם חינם, אך מומלץ לתרום לתחזוקת המקום. בסיור תוכלו לצפות בקואלות ממש מקרוב, להצטלם איתן (אך לא לגעת בהן) ולהכיר את הסיפור האישי של כל אחת.
חנות המזכרות גם היא מקור הכנסה ומימון – כל קניה עוזרת להציל קואלה! יש אפשרות חמודה לעזור ע"י אימוץ וירטואלי של קואלה – תקבלו ניוזלטר ועדכונים על מצבה.
בעיר ובסביבתה יש מסלולי טיול בטבע, ובהם מושבות של עטלפי שועלים מעופפים.
מתנדבים מצילים קואלות בשריפה הגדולה של אוסטרליה
קרי פריר, מתנדבת בבית החולים לקואלות מזה 6 שנים, סיפרה לי על התקופה המאתגרת שהם עברו:
החורף (העונה החמה) של שנת 2020 היה קיצוני מבחינת תנאי מזג האויר עוד לפני שהתחילו השריפות, כאשר טמפרטורות גבוהות והיובש גרמו לתנאים קשים במיוחד לכל בעלי החיים, וקואלות רבות הגיעו לבית החולים כשהן מורעבות ומיובשות.
השריפות התחילו והתפשטו למרחקים ברוח החזקה. חלקן התחילו ועברו ממקום למקום גם מתחת לפני האדמה, כך שלמעשה אי אפשר היה להשתלט עליהן.
בגלל העשן הסמיך, רוב העיר הייתה מוחשכת וגם באמצע היום היה חשוך כמו בלילה ורק רחוב אחד הפריד בין האש המשתוללת לבית החולים ובתי התושבים בעיר.
המתנדבים שנכנסו לתוך השריפות כדי להציל את הקואלות מאזורי השריפה קיבלו הכשרה כמו של מכבי האש, וכך יכולנו להיכנס ממש לתוך השטח הבוער כדי לנסות ולחלץ את מי שעוד שאפשר.
יחד איתנו נכנסו מכבי אש וכיתת יורים שהיו יורים בכל חיה שאי אפשר להציל או לתפוס כדי שלא יסבלו וימותו בשריפה.
אוסטרליה רגילה לשריפות מידי תקופה (bush fires) מקומיות. אחרי השריפות הזרעים והשורשים שנשארו עמוק באדמה מתעוררים והצמיחה מתחילה מחדש. בשריפה הזאת לא נשאר שום דבר. כל מה שהיה מעל ומתחת לאדמה הושמד באופן טוטאלי, אפילו קקטוסים וזרעים לא שרדו.
רק קואלות ספורות הצליחו לברוח מהאש. רובן ניסו לטפס לצמרות העצים, וכאשר העצים נפלו, גם הן מתו. את הקנגורו למשל אי אפשר היה להציל כי הם לא נתנו לתפוס אותם.
בית החולים היה מלא עד לגמרי, פינינו כל מקום אפשרי והפכנו כל פינה למגורי קואלות. בגלל אופיין הטריטוריאלי כל קואלה צריכה מתחם משלה ואי אפשר לשים שתי קואלות ביחד, אז חילקנו כל שטח אפשרי וגידרנו עשרות מקומות.
מתוך כל הקואלות שהגיעו לבית החולים, הצלחנו להציל בערך 50 אחוז, והשבנו אותן לטבע. מלבד כמה שסבלו מפגיעות שלא התרפו והן נמצאות כאן עד היום.
בכל אותה תקופה נוראית קיבלנו המון תמיכה מהקהילה ומתושבי פורט מקוויאר וגם תרומות מאנשים בכל העולם. אנשים הביאו כיבוד, עוגות ופינוקים, תרומות, ציוד רפואי.
החלק הכי מפחיד מבחינתי היה להסתובב בשטח אש על אדמה בוערת כאשר עצים נשרפים ונופלים סביבי. זאת הייתה תקופה מפחידה ונוראית, אני מקווה לא לחזור עליה לעולם.
