מכירים את הפחד לפספס את הטיסה?
נדמה לכם שזה הדבר הכי גרוע, נכון?​

פה המקום לציין שבהודו יש מעט חוקים, אבל אחד שנאכף בקפדנות – לאולם הנוסעים אין כניסה בלי כרטיס טיסה בתוקף.
והכרטיס שלי – בוטל.

אילו רק הייתי מצליחה להגיע לדלפק של החברה.
הוא נמצא ממש קרוב, רק מעט מעבר לשומר שתפקידו למנוע מאנשים כמוני, בלי ברקוד, להגיע לאן שהם לא אמורים.

אחרי סדרה ארוכה של הסברים, תחנונים, איומים, נסיונות שכנוע ורעיונות יצירתיים במיוחד, הותר לי לגשת לאזור התפעולי, מאחורי הקלעים של השדה.
נשמתי לרווחה. במשרדי חברה בטח יבינו את הבעיה שלי והכל יסתדר.

אבל שוב הגורל ושירותי התעופה חברו נגדי.
במשרדי החברה, לא נמצא אף אחד עם סמכות, רצון או שילוב מנצח של השניים.
כמעט ונואשתי.
בשלב הזה כבר הרגשתי קצת כמו טום הנקס בסרט "טרמינל" שנלכד שנים בשדה תעופה בלי יכולת לצאת ממנו או לטוס לשום מקום.

כאמצעי אחרון, חצי בכעס וחצי בעצבים, פרצתי למשרד המנהל הגדול שהיה עסוק בשתיית תה עם אורחים חשובים.
אחרי ששמע את קריאתי הנואשת, הוא שלח עובדת שתלווה אותי לאולם הנוסעים היוצאים.
אפילו לה, לקח זמן לשכנע את השומר לתת לי זכות מעבר. אבל לבסוף, בכוחות משותפים, הצלחנו להעביר אותי, על כל מטעני אל הדלפק הנכסף, שהיה עמוס אנשים מיואשים אבל בעלי כרטיסים.