סוף העולם והאנושות – עד כמה אנחנו קרובים?
ב־50 השנים האחרונות נעלמו 73% מחיות הבר בעולם, ומספר הדגים בים ובמים מתוקים ירד בכ73-75%. האם גם האנושות צפויה להיכחד – או שמא להתרבות עד כדי כך שלא יישאר לדורות הבאים מספיק מקום ותנאים בסיסיים לקיום?
במילים אחרות: מתי נגיע לנקודת האל-חזור שבה כדור הארץ לא יוכל לספק מזון, מגורים, ביטחון, אוויר ומים ראויים לחיים?
התשובה משתנה עם הזמן והמקום, וגם ההגדרה ל"חיים ראויים" תלויה בקריטריונים של מי שמגדיר. במחצית השנייה של המאה ה-20 הוצעו הערכות שונות לכושר הנשיאה של כדור הארץ – ממיליארד בני אדם ועד 65 מיליארד.
הערכות ממוצעות דיברו על כ-4 מיליארד, בהנחת רמה טכנולוגית נתונה. בפועל, רמת הטכנולוגיה, הבחירות והאילוצים החברתיים – כלכליים משפיעים על מצב הסביבה וחוזר חלילה.
טביעת רגל אקולוגית
אחת הדרכים להעריך את יכולת האכלוס של אזור, מדינה או כדור הארץ כולו היא באמצעות מדידת טביעת רגל אקולוגית.
טביעת רגל אקולוגית היא השטח היבשתי והימי הנדרש לספק את צרכי בני האדם ולקלוט את הפסולת לאורך זמן.
הוא משקף את כמות המשאבים שהאדם צורך ונגזר מיכולת ההתחדשות הטבעית של כדור הארץ.
זה די פשוט – אם טביעת הרגל הכוללת קטנה מהשטח שנמצא לרשות התושבים, יש מספיק משאבים לכולם. ואם טביעת הרגל הכוללת גדולה יותר – אין מקום לכולם.
המרכיבים הנמדדים כוללים: שטחי יבול, מרעה, דגה, יערות, שטח פחמני (לספיגת פליטות), ושטחי בנייה. המדד משתנה עם הזמן בהתאם לאוכלוסייה, לטכנולוגיה ולאורח החיים.
עד תחילת שנות ה-70 כדור הארץ הצליח לאזן בין משאבים לצרכים, אך מאז אנו מצויים בגירעון אקולוגי מתמשך.
כך למשל, ב-1995 נדרשו 1.3 כוכבי לכת כדי לספק את הצרכים האנושיים, ואילו ב-2024 שטח זה עלה ל-1.71.
בישראל המצב חמור במיוחד:
המדינה שלנו מדורגת שלישית בעולם בצריכה לכל אדם ביחס לשטחה – פי 200 מהיכולת המקומית.
האם זהו סוף הדרך, וכולנו נמות מרעב, מצפיפות או מחוסר חמצן?
בשלב זה, עדיין יש מקום לתקווה. אנגליה מהווה דוגמא חיובית שאפשר ללמוד ממנה:
הממלכה המאוחדת הצליחה להפחית את טביעת הרגל האקולוגית שלה ב־27% בעשור אחד, 27-2017, בעיקר בזכות מעבר לשימוש מופחת בדלקים מאובנים.
אמנם היא עדיין צורכת יותר מיכולת התמיכה של מערכותיה האקולוגיות, אך המגמה מצביעה על שיפור וצעדים בכיוון של קיימות.
המחיר של צריכת יתר
עד שנמצא ונוכל לאכלס כוכבים אחרים, כל מה שיש לנו זה כדור הארץ שהולך ומאבד את יכולת השיקום שלו.
היום האנושות צורכת משאבי טבע בקצב הגבוה בכ־70% מיכולת ההתחדשות של המערכות האקולוגיות בעולם כולו.
צריכת יתר זו מובילה לכריתת יערות, סחיפת קרקע, אובדן מגוון ביולוגי ועלייה ברמות הפחמן הדו-חמצני, תהליכים שמגבירים את ההתחממות הגלובלית ואת תדירות אירועי האקלים הקיצוניים.
לכך מצטרפים גם הצטברות גזי חממה וחוסר היעילות של מערכות החקלאות, המביאים למחסור במזון ובמים.
מגמות דמוגרפיות
אחרי מאות אלפי שנים האוכלוסייה העולמית זינקה ממיליארד אחד לשמונה מיליארד ב־2022, וצפויה להגיע ל־8.5 מיליארד ב־2030.
לצד ירידה בתמותה ועלייה בתוחלת החיים, נרשמת ירידה בפריון, וכתוצאה מכך הגיל הממוצע עולה. חלקם של בני הגיל השלישי באוכלוסייה גדל משמעותית ביחס לנמצאים בגיל תעסוקה.
מגמות נוספות כוללות עיור והגירה מואצת, שמשפיעות על כלכלה, תעסוקה, בריאות ותשתיות.
מה יקרה אם נמצא דרכים טכנולוגיות לספק את צרכי האנושות אבל מספר בני האדם ימשיך לגדול?
ביוני 1972 עמד ג'ון קאלהון מעל השרידים הנטושים של מה שבעבר היה מטרופולין שוקק של אלפי חיים.
קאלהון לא היה ניצול של אסון טבע או קריסה גרעינית.
הוא היה אתולוג (מדען החוקר התנהגות של בעלי חיים) במכון הלאומי לבריאות הנפש במרילנד, ארה"ב.
בניסוי המוכר בשם "יקום 25" (Universe 25) הוא ביקש לבדוק את ההשפעה של גידול אוכלוסין בתנאים אופטימליים.
Universe 25 - יקום 25
הניסוי התחיל עם ארבעה זוגות עכברים שחיו במתחם מיוחד, מעין "גן עדן למכרסמים". היו בו יחידות דיור, שפע חומרי קינון, מזג אויר נוח, אוכל טעים ומים. המשאב המוגבל היחיד היה המרחב הפיזי.
כמעט שנה לאחר מכן, כאשר צפיפות האוכלוסייה החלה להגיע לשיאה, האוטופיה הפכה לגיהנום.
צמיחת האוכלוסיה האטה, בעלי החיים נעשו אלימים יותר, פיתחו התנהגויות מיניות חריגות, והחלו להזניח או אף לתקוף את גוריהם.
עכברים שנולדו בתוך הכאוס לא הצליחו ליצור קשרים חברתיים תקינים או לעסוק בהתנהגויות חברתיות כמו חיזור, הזדווגות וגידול צאצאים. במקום ליצור קשר עם בני מינם, הזכרים עסקו כל הזמן רק בטיפוח עצמי והנקבות הפסיקו להיכנס להיריון.
מה שמטריד במיוחד, הוא שההתנהגות החריגה לא פסקה גם אחרי שהאוכלסיה הצטמצמה, או כאשר עכברי "יקום 25" צורפו למושבת עכברים רגילה.
בסופו של דבר, כל המושבה נכחדה. אותו סוף עגום קרה בכל פעם שחזרו על הניסוי.
יחד עם זאת, הוספת חדרים נוספים שאפשרה לבעלי החיים לחיות בסביבה צפופה אבל בלי להידחף למגע בלתי רצוי עם אחרים, צמצמה במידה רבה את ההשלכות החברתיות השליליות.
הערות ומסקנות מהניסוי
1. מרחב אישי חיוני כדי למנוע קריסה חברתית.
2. הרלוונטיות של "יוניברס 25" לבני אדם נותרת שנויה במחלוקת, אך מספקת הרבה חומר למחשבה.
3. מסיבות ברורות, ניסוי כזה לא נערך על בני אדם, וחוקים להגנת בעלי חיים מונעים לחזור עליו כיום.
במבט קדימה:
חלק מהחוקרים מציעים לשנות את המיקוד שלנו מכושר הנשיאה האנושי של כדור הארץ ולהתמקד בשאלה:
מה עלינו לעשות ב-25 השנים הקרובות כדי להבטיח ביטחון, בריאות ורווחה לדורות הנוכחיים והעתידיים, תוך שמירה על מחויבותינו לסביבה ולצורות חיים אחרות?
בהתבסס על 3 הגישות המרכזיות, במה הייתם מציעים להתמקד; בלהגדיל את העוגה, לחלק פחות מזלגות, או לעבוד על נימוסי השולחן?
- עוגה גדולה יותר: הגדלת הפרודוקטיביות והחדשנות הטכנולוגית.
- פחות מזלגות: האטת גידול האוכלוסייה באמצעות צמצום מרצון בפריון.
- נימוסים טובים יותר: הפחתת אלימות, שחיתות ואי-שוויון לצד יעילות כלכלית וצמצום תוצרי לווי מזיקים.
ולסיכום:
העתיד האנושי אינו מוכתב מראש – הוא תלוי במידה שבה המדינות יצליחו לאזן בין גידול האוכלוסייה, רמת הצריכה והטכנולוגיה לבין גבולות היכולת של כדור הארץ.
רק אם נצליח להבטיח ביטחון, בריאות ורווחה בעשורים הקרובים, לעבור לכלכלה מקיימת שמצמצמת צריכת יתר, להגן על משאבי הטבע, לפתח חקלאות ומזון בני־קיימא ולתכנן ערים ירוקות ובריאות. כל זה, לצד השקעה בצדק חברתי, שיתוף פעולה בינלאומי וחינוך לאחריות סביבתית, נוכל להאמין שאנושות לא מתקרבת לסופה ונוכל לשמור על סביבה ראויה לחיים.
מקורות:
https://data.footprintnetwork.org
https://worldpopulationreview.com/country-rankings/ecological-footprint-by-country
https://www.niussp.org/environment-and-development/can-earth-support-4-billion-people-sustainably-and-well
https://www.footprintnetwork.org/2019/09/04/18187
https://www.un.org/en/observances/world-population-day
https://overshoot.footprintnetwork.org/newsroom/country-overshoot-days
https://www.mckinsey.com/mgi/our-research/dependency-and-depopulation-confronting-the-consequences-of-a-new-demographic-reality
https://www.the-scientist.com/universe-25-experiment-69941
